הגדרה
מוגבלות בשמיעה (כבדות שמיעה או חירשות) היא פגיעה בתפקוד התקין של מערכת השמע. הפגיעה תיתכן במקום אחד או במספר מקומות לאורך מסלול השמע - מהאפרכסת ועד לקליפת המוח השמיעתית. הסיבות למוגבלות בשמיעה יכולות להיות גנטיות או נרכשות. לעיתים מוגבלות השמיעה מופיעה לפני הלידה או בסמוך ללידה, ולעיתים בשלבים מאוחרים יותר. הפגיעה יכולה להיות זמנית, ממושכת או קבועה.
סוג המוגבלות קשור למיקום הפגיעה במערכת השמע. נהוג לציין שלושה סוגים עיקריים של מוגבלות בשמיעה: הולכתית כתוצאה מפגיעה באוזן החיצונית או התיכונה; תחושתית-עצבית כתוצאה מפגיעה בשבלול שבאוזן הפנימית או מפגיעה בהולכת הגירוי העצבי מהאוזן הפנימית אל המוח; ומעורבת כתוצאה מפגיעה הולכתית ותחושתית-עצבית.
לסוג המוגבלות יש השלכות על תפקוד השמיעה של הילד ועל תהליך השיקום. בדרך כלל ככל שרמת הליקוי חמורה יותר, כך ניכרות השלכות רבות יותר על תפקוד הילד.
הבחנה בין כבדות שמיעה לחירשות
נהוג להבחין בין כבדות שמיעה לחירשות בכמה אופנים:
-
הגדרה אודיולוגית- דירוג חומרת המוגבלות לפי רמה: קלה, בינונית, בינונית חמורה, חמורה ועמוקה. ההבחנה בין כבדי שמיעה לחירשים נעשית על פי חומרת המוגבלות, כך שהמונח "כבדי שמיעה" מתייחס לבעלי מוגבלות שמיעה קלה עד חמורה, ואילו המונח "חירשים" מתייחס לבעלי ירידה עמוקה בשמיעה.
-
הגדרה תפקודית- הבחנה המבוססת על מידת השימוש בחוש השמיעה לצורך פיתוח שפה מדוברת ושימוש בה. כבדי השמיעה נשענים על תקשורת דבורה, ולעומתם חירשים נשענים בעיקר על שפת הסימנים.
-
הגדרה חברתית-תרבותית- הבחנה המבוססת על זהותו של האדם. כבדי שמיעה משייכים את עצמם ל"עולם השומעים", ותקשורתם העיקרית היא התקשורת המדוברת, ואילו חירשים משייכים את עצמם ל"עולם החירשים", תקשורתם העיקרית היא באמצעות שפת הסימנים, והם רואים את עצמם כחלק מתרבות החירשים.
השלכותיה של המוגבלות
שמיעה תקינה מאפשרת התפתחות תקשורת, שפה ודיבור תוך כדי הבניית משמעות לעולם הסובב אותנו באופן טבעי מהגיל הרך.
למוגבלות בשמיעה עלולות להיות השלכות נרחבות על התפתחות הילד ותפקודו. ייתכן שיתעוררו קשיים באיכות התקשורת עם הסביבה, בתהליך התפתחות השפה הדבורה, במובנות הדיבור, ביכולת קליטת המידע ובביסוס ידע עולם, בהישגים לימודיים, בפיתוח כישורים חברתיים, בהתפתחות רגשית ובביסוס דימוי עצמי חיובי.
אוכלוסיית הילדים כבדי השמיעה והחירשים הטרוגנית מאוד, ולפיכך קיימת שונות רבה בתפקודם הלימודי והחברתי של ילדים כבדי שמיעה וחירשים. תפקודם מושפע מגורמים רבים ובהם סיבת המוגבלות, גיל התרחשות המוגבלות (לפני רכישת השפה או אחריה), חומרת המוגבלות ואפיוניה, קיומן של בעיות נוספות, עקביות השימוש בעזרי השמיעה, גיל תחילת השיקום השמיעתי והטיפול החינוכי ועקביותם ושיתוף פעולה בין המסגרות המטפלות לבין משפחתו של הילד.
פנייה לאבחון ולטיפול
כאשר מתעורר חשש שהילד אינו שומע טוב אצל ההורים, בן משפחה, גננת או כל אדם אחר הנמצא בקרבת הילד, רצוי מאוד שההורים יפנו ללא דיחוי לרופא ילדים, לרופא אף אוזן גרון או למכון אודיולוגי לצורך בירור מצב השמיעה. לאחר איתור המוגבלות בשמיעה על ידי הגורמים הרפואיים, מומלץ לפנות לגורמים המטפלים בהתאם לגיל הילד:
-
גיל 0-3 מהמגזר הממלכתי - עמותת בית מיחא.
-
גיל 3–-21 מהמגזר הממלכתי והממלכתי דתי – מרכזים טיפוליים-חינוכיים במחוזות לתלמידים כבדי שמיעה וחירשים בהתאם למקום המגורים.
סוגי אבחון
אבחון אודיולוגי- נעשה במכון אודיולוגי על ידי אודיולוג. אודיולוגיה היא תורת השמיעה, העוסקת בחקר השמיעה, באבחון בעיות שמיעה ובטיפול בהן. האבחון נועד לבדוק אם לילד יש ירידה בשמיעה, מהי חומרת הירידה בשמיעה ומהם אפיוניה. בדיקות שמיעה הן בדיקות המעריכות את התפקוד השמיעתי של אדם בתגובה לגירויים של צלילים ו/או דיבור. ישנן בדיקות סינון וישנן בדיקות מעמיקות יותר. חלק מהבדיקות הן התנהגותיות (התלויות בתגובות התנהגותיות רצוניות של הנבדק) וחלקן בדיקות אובייקטיביות (שבהן מתקבלת תוצאה הנמדדת באמצעות מכשירי מדידה שונים). לאבחון זה לא נדרשת הכנה מיוחדת.
אבחון כישורי תקשורת, שפה ודיבור- לאחר אבחון אודיולוגי נדרשת הערכה התפתחותית של כישורי התקשורת, השפה והדיבור של הילד. נבחנת האפשרות שקיים איחור בהתפתחות השפה והדיבור על רקע מוגבלות בשמיעה. האבחון נערך על ידי קלינאית תקשורת באמצעות מבחנים וכלי הערכה לבדיקת רמת השפה של הילד. לעיתים ההורים משתתפים בתהליך ההערכה וממלאים שאלונים המספקים מידע על כישורי התקשורת והשפה שהילד מפגין בחיי היום יום בבית. האבחון מאפשר לקבוע את רמת התפתחות השפה של הילד כבד השמיעה או החירש בהשוואה לבני גילו השומעים, והוא משמש לקביעת מטרות טיפוליות בתוכנית שתיבנה עבור הילד.
חשוב מאוד שאת האבחון תעביר קלינאית תקשורת המתמחה בשיקום ילדים עם מוגבלות בשמיעה. האבחון אינו דורש הכנה מוקדמת של הילד. באבחון נבדקת רמתו השפתית של הילד תוך שימוש במשחקים, בתמונות ובחפצים.
תצפית במסגרת החינוכית- לעיתים יש צורך בביצוע תצפית במסגרת החינוכית שבה מבקר הילד (גן או בית ספר) ובמילוי שאלונים על ידי ההורים והגננת או המורה. את התצפית מבצע בדרך כלל הצוות המקצועי במרכז הטיפולי, בדרך כלל קלינאית התקשורת ומומחית תחום חינוך תלמידים כבדי שמיעה וחירשים.
קישורים חשובים בנושא:
מידע מתוך פורטל הורים בנושא תמיכות וזכויות לתלמידים עם כבדות שמיעה וחרשות
מידע וזכויות לתלמידים עם מוגבלות בשמיעה, מתוך אתר זכויות התלמיד, משרד החינוך
זכויותיהם של החרשים וכבדי השמיעה- מתוך אתר כל זכות
